מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
מאז נהרג בנה רוי פאר מעוז ז"ל, נשבעה אמו בקי, שבכל יום שלישי תתעד מה עובר עליה. הטור השבועי. יום שלישי כדרכי הקודש, שבוע 25
צילום: עצמי
ילד שלי, שוב אני כותבת לך, עוד שבוע עבר. לכל שבוע יש משמעות פתאום. אני מוצאת את עצמי בעשייה שברובה קשורה אלייך, חיים שלי.
הנסיבות ידועות, אך איך ממשיכים? הרי לא השארת לי תוכנית עבודה, לא השארת לי כלום. פשוט נעלמת.
כששואלים אותי איך אני מתמודדת ואיך זה שקמתי כל כך מהר, אני עונה שאין לי ברירה, אחרת ישכחו אותך. אני פוחדת להיות שקופה רויצ'וק. זה מפחיד אותי כל כך.
נמשים שלי, אני עסוקה כל הזמן בלהשאיר אותך בחיים, בכל פעם בדרך אחרת.
השבוע עומר שלנו עלה לתורה. עומר שכל כך אהבת. עומר, שבכל פעם שהיינו נוסעים אל משפחתו, היית שואל אם עומר יהיה, תמיד רצית להיות קרוב אליו. "אמא תיקחי אותי לעומר. אמא תבדקי איפה עומר".
בדיעבד, על הרבה דברים אני מצטערת, חיים שלי, שאולי יכולתי לעשות אחרת. אני לא בטוחה שזה היה מונע את מה שקרה, ואולי כן, אני לא יודעת להגיד.
בשיעורי הקבלה אני לומדת שלכל דבר יש סיבה בחיים והכל מכוון, כלום לא קורה סתם. אז מה בדיוק רצה הבורא כשלקח אותך? מה אני אמורה לגלות בהמשך?
צילום: עצמי
עומר עלה לתורה ועבורי זה היה מרגש ועוצמתי, כי חיכיתי כל כך לבר המצווה שלך. עמדתי שם למעלה בעזרת נשים והשתדלתי לא לבכות. ואז אחרי שהכל הסתיים, הזכירו אותך. לא עמדתי בזה והדמעות לא פסקו.
"לעילוי נשמתו של רוי בן רבקה", אני מקשיבה ולא מאמינה. במקום לראות אותך מקפץ בין כל הילדים שכל כך אהבת, כל בני הדודים. אני שומעת משפט לזכרך, ולא, זה לא קורה לי רויצ'וק. אני חולמת עלייך בלילות או לפחות מבקשת שתבוא בחלומותי.
היום יום שלישי, היום שהכי קשה לי בשבוע. הכל חוזר אלי מבוקר עד ערב. בכל יום שלישי אני יושבת בסלון ושואלת את עצמי מה יכולתי לעשות אחרת. אין לי תשובות ילד שלי, נגמרו לי כל התשובות. עניתי אינספור פעמים ותמיד הגעתי לאותה נקודה, שעשיתי הכל כדי לשמור עלייך, ילד של אימוש. אתה עשית בחירה, מאמי שלי, ומתוך הבחירה הזו, מבלי לדעת כמה היא מסוכנת, גרמת לכולנו לצער והלכת לך.
ובתוך כל הצער הזה אני פועלת להנציח אותך תמיד.
צילום: עצמי
חברה טובה שלי, שהיא גם לקוחה עסקית, עוסקת בעיצוב תכשיטים לכלות ונשים. במהלך השבעה, כשהגיעה אלי עם בעלה, ביקשתי ממנה להוציא ליין לבר מצוות ולחתנים, ליין שלא היה קיים אצלה לפני כן, כי עד אז עיצבה תכשיטים רק לנשים.
היא הכינה תכשיט שרשרת מיוחד ועיצבה תליון עם האות R כשמך רוי. הכינה צמיד מיוחד בשלוש שכבות ותלתה עליו את האות R. הליין נקרא: "קולקציית בר מצוות ע"ש רוי פאר מעוז ז"ל", וכל מי שרוכש את התכשיט, היא מעצבת את האות הראשונה של שמו ומחברת את זה לשרשרת מיוחדת לפי גדלים.
כשהביאה לי את התכשיטים, כל כך התרגשתי. הנצחה כזו לא יכולתי לבקש, פשוט מדהים.
כשאני עוסקת ההנצחה שלך אני חושבת עשר שנים קדימה לפחות. אם יקרה לי משהו, מי ימשיך את הדרך שלי? אז מנציחה אותך בדרכים שישאירו חותם להמון זמן. הצוואה שלי כתובה ובה מופיעים שני אנשים שימשיכו את דרכי ובצורה מאוד מפורטת.
רויצ'וק, עומר עלה לתורה, ילד מדהים ומיוחד שלנו, והבאתי לו מתנה, תליון לבר מצווה מליין קולקציית בר מצווה ע"ש רוי פאר מעוז. ענדתי לו בגאווה והפנים של עומר אמרו הכל, הוא התרגש ולדעתי הוא יודע בוודאות שיש לו משהו ששייך לך רויצ'וק.
יום שלישי כאן, רק התחלתי את הבוקר ואני חושבת מה אעשה עוד היום כדי שלא ישכחו אותך לעולם.
עוקבים יקרים שלי. אני חושבת שלכל דבר יש את הזמן שלו והסביבה שלו. תקופה ארוכה שאני פוסעת בדרך שלא הכרתי. דרך שזרועה בלא מעט כאב ועצב, אך יש בה גם דברים מעצימים. אי אפשר להחזיר אותך ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה.
כשאני מסתכלת על עצמי, אני רואה אישה שבמהלך 6 וחצי שנים למדה והכשירה את עצמה בכלים מופלאים שהיום הם היחידים שעוזרים לה לצעוד בדרך הכואבת הזו, דרך חיים.
כן, זה נכון נכון. חבל שזה מה שהיום עוזר לי, הלוואי והיה אחרת. הייתי נותנת את חיי להחזיר אותך רויצ'וק, כי אני עשיתי את שלי ואתה לא הספקת כלום, ולצד זה הכלים האלו הם שגורמים לי לחשוב בכל פעם באיזו דרך לבחור להנציח אותך.
אני לפני תהליך מאוד גדול בחיי וכנראה שכל הכוחות נאספים למען המטרה הזו,
אך בינתיים עומר שלנו קיבל שרשרת, בעל משמעות מיוחדת ומרגשת, בכל פעם שהוא יענוד את התכשיט, אני רוצה שהוא יחשוב עלייך רויצ'וק.
זה מה שאני רוצה לעשות הכי הרבה, הנצחה עבורי היא המחשבה עלייך ילד שלי, שלא יעבור יום אחד עד שאמות, שלא יחשוב עלייך אדם אחד עלי אדמות.
מתוק שלי. אהבת חיי. מה עוד אגיד ואומר, אתה זורם בנימי גופי ובעורקי,
לנצח תישאר הילד שלי.
#רויצוק_תמיד_איתי
#אומרים_לא_ללחץ_חברתי
