שוויצריה הקטנה

הנה הגיע עוד סוף שבוע של שמש מפנקת באמצע נובמבר, מה שגורם לנו לחשוב שעדיין קיץ. ונכון, השמש עושה חשק לצאת ולטייל, לתפוס תרמיל ומקל ואיפה אם לא, בהר הכרמל.

בהר הכרמל, ההר הכי ירוק בעיר, ליד אוניברסיטת חיפה, שוכנת פיסת טבע מהיפות ביותר במדינת ישראל. היא כל כך יפה וירוקה כל השנה, שקראו לה שוויצריה הקטנה. את הפספורטים תשאירו בבית בבקשה, אין צורך. במקום מספר מסלולים השונים באורכם וברמת הקושי שלהם, בחרנו באחד עבורכם.

דרגת הקושי: קל – בינוני.

מרחק: 2 ק"מ.

משך: שעתיים.

אופי המסלול: מעגלי.

מה להביא?

בקבוק מים ליטר וחצי, כובע, קרם הגנה, נעלי הליכה סגורות ונוחות, קפה, פירות וחטיפים.

הטיול מתחיל כבר הרבה לפני שמגיעים, כבר ברכב. תביאו פינוקים, שימו מוזיקה טובה ותהנו מהדרך. מה שמים בוויז? חניון שוויצריה הקטנה נחל כלח (חשוב לרשום כמו שאמרתי, יש כמה מיקומים שונים לשוויצריה הקטנה בוויז).

בחניון תוכלו למצוא ספסלי קק"ל וצל, ניתן להתמקם לפיקניק לפני הטיול ולמנגל אחרי, או אם אתם עצלנים רק למנגל ואם רומנטיים, רק פיקניק.

מהחניון יוצאים מסלולים במספר צבעים, לכו במסלול האדום, תתחילו לרדת בשביל צר ויפהפה בין חורש ים תיכוני. לאחר כמה מאות מטרים השביל משנה כיוון וחושף את הנוף הנמצא מדרום ומערב ובתכל'ס, הים הוא גולת הכותרת. הנוף מטריף את החושים, תבואו מוכנים. אינסטוש כבר אמרנו? זה אחד המקומות הכי יפים לתמונה, תוציאו את האייפון איקס או את הגלקסי ותעשו סטורי. לא לשכוח #שוויצריההקטנה.

בהליכה של כמה מאות המטרים הבאים, עדיין על שביל מסומן באדום, שימו לב שאתם מתרכזים בדרך בלבד ולא עושים שום דבר אחר באותו הזמן (טלפונים לכיס), כי מימינכם יש נפילה לא כל כך קצרה לנחל כלח שנמצא שם. אם יש ילדים, דאגו להחזיק להם ידיים ולהשגיח.

ממשיכים בשביל האדום, עדיין במגמת ירידה. חולפים על פני צומת דרכים עם מפגש שביל ירוק משמאלנו. ממשיכים לרדת בשביל האדום, עד שמגיעים לגשר בטון העובר מעל הנחל. מדובר בגשר שנבנה בתקופת המנדט הבריטי. ברחבת הגשר שטח רחב וצל, מקום טוב לעצירת חטיפים, לנוח, לשתות קפה (אבל כזה שהבאתם בתרמוס כי הבערת האש אסורה בשמורה). דיר באלאק להשאיר שם משהו מכל העטיפות, תשאירו את הטבע כמו שהיה לפני שבאתם, תהיו מנומסים.

את הגשר הזה בנו הבריטים בשנת 1940 כחלק ממערך דרכים אל בונקרים ותעלות ירי. הסיבה לכך היא החשש של הבריטים, היה שהנאצים שכבשו את סוריה ולבנון, יכבשו את הארץ מצפון וכן בנו, מהכרמל ועד הרי יהודה, שורה של בונקרים ומבצרים שיעמדו אל מול האויב הנאצי. התוכנית קיבלה את השם "המבצר האחרון".

 בלי יותר מדי מילים, הגרמנים הפסידו בקרבות על הגבול והתוכנית מעולם לא יצאה לפועל, אבל תודו שסיפור מעניין.

ממשיכים בטיול. מכאן המסלול הוא במגמת עליה, תהיו חזקים יהיה לכם זמן לנוח. נעלה חזרה בשביל האדום (ולא נמשיך איתו אל הצד השני של הגשר), עד שנגיע לפיצול שבילים אדום ירוק. אנחנו נפנה ימינה לשביל הירוק.

הטיפוס הבא הוא מעט אתגרי וממש מגניב. שורשי עצי האלון והחרוב מתחפרים בסלע ויוצרות מדרגות טבעיות יפיפיות, אבל לא כל כך נמוכות לפעמים, אנשים שמאוד לא בכושר או ילדים קטנים שלא על מנשא, יכולים פשוט לחזור באותה הדרך על גבי השביל האדום.

לאלה שהמשיכו, אל תדאגו, מחכה לכם הפתעה שווה. לאחר כרבע שעה של טיפוס, תגיעו לצומת שבילים. לימיננו יהיה שביל שקוף, שני קווים לבנים מצוירים על סלע, שביניהם אין שום צבע.

שבילים שקופים תמיד יובילו אותנו לנקודות (ללא מוצא) ששווה להגיע אליהן. זה יכול להיות מעיין, מערה, תצפית ומה שרק תרצו. במקרה הזה, השביל ייקח אותנו לתופעת טבע מיוחדת, שעד היום חוקרים לא מסכימים על איך היא נוצרה.

לתופעה הזו קוראים צניר, סלע שנשחק בצורה של חצי צינור. סוג הסלע עליו אנחנו מדברים הוא סלע גיר, משקע ימי שנוצר לפני מילוני שנים בים, על ידי שלדים של בעלי חיים ומינרלים מסוימים. אל תתפלאו אם תמצאו כאן מאובן. כשהולכים לצניר, יש להקפיד קודם על הבטיחות ולכן יש לוודא ללכת הליכה נמוכה ולהיצמד קרוב לצד ההר ולא למדרון. הסלע מאוד חלק ולאחר גשמים אפילו עוד יותר.

זה עוד מקום מושלם לעשות תמונה לאינסטוש, ומפיצול השבילים ירוק ושקוף, נותרה לנו עלייה קלילה של חמש דקות עד לחניון הרכבים.

תיהנו.